החלטה בתיק ת"א 159-08

1.         בפני בקשה לפי סעיף 42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, להתיר למבקשות להביא  ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי בת.פ. 14648-12-08 שניתן בבית משפט השלום בעכו, לפיו נקבע כי המבקשת מס' 1 ביצעה את העבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

רקע בקצרה

2.         המשיב (להלן " התובע"),  יליד 1968, הגיש תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בעקבות פציעתו בתאונת דרכים מיום 10.12.07, שעה שרכב בבעלות המבקשת מס' 1 (להלן - " הרכב" להלן - " המבקשת") שחנה באותה עת בחצר ביתה, התדרדר ומחץ את התובע לקיר ביתו שנמצא בסמוך לביתה של המבקשת (להלן: "התאונה").

המבקשות כפרו בנסיבות אירוע התאונה ולפיכך נשמעו ראיות בסוגיה זו.

3.         במהלך שמיעת הראיות בסוגיית החבות, התברר כי נגד המבקשת הוגש כתב אישום במסגרתו נטען בין היתר כי :

"2.       הנאשמת החנתה את הרכב בלא שנעלה בלם יד הרכב כנדרש...

3.         בסמוך לאחר מכן התדרדר הרכב אחורנית, פגע במר אדריס ניסים (להלן: "המתלונן") והתנגש בקיר"

עוד התברר כי ביום 1.6.10 קבע בית המשפט שדן בהליך הפלילי כי המבקשת ביצעה את העבירות המיוחסות לה ונגזרו עליה 140 שעות של"צ בלא הרשעה (להלן: "פסק הדין").

4.         לאחר היוודע דבר קיומו של פסק הדין הפלילי, ביקשו המבקשות רשות להבאת ראיות לסתור את פסק הדין. לטענתן, שרשרת האירועים שקדמה לתאונה כמתואר בגרסת התובע, אינה סבירה. המבקשות טוענות כי היה על הרכב להתדרדר לאורך כל חצר ביתה של המבקשת בקשת מדויקת עד להגעתו לחצר ביתו של התובע, שם, לטענתו, נמחץ בין הרכב לבין קיר ביתו. בדרכו, היה על הרכב לחלוף מעבר לפתח הכניסה לחצר, לחצות את הכביש המפריד בין שתי החצרות, לחלוף מבעד לפתח הכניסה לחצר התובע ולהשלים את המסלול הקשתי המדויק תוך פגיעה בתובע והצמדתו לקיר ביתו.

לטענת המבקשות התיאור לעיל אינו הגיוני. עוד הן מוסיפות כי מוט ההילוכים היה במצב "חניה" ולפיכך ההתרחשות המתוארת אינה אפשרית ובלתי מסתברת.

5.         המבקשות מציינות עוד כי לא היו עדים לאירוע וכי כתב האישום נגד המבקשת נסמך על עדים שלא נכחו באירוע ולכן אין לסמוך על עדותם. עוד לטענתן, הקביעה בפסק הדין הפלילי כי המבקשת ביצעה את העבירות המיוחסות לה התבססה על הודאתה של המבקשת בעובדות שהיא עצמה לא הייתה עדה להן.

6.         מוסיפות המבקשות כי אין לסמוך על ממצאיו של בוחן התנועה מטעם המשטרה כיוון שבחן את מקום התאונה לאחר שהרכב כבר הוזז וכן בחן את הרכב חמישה ימים אחרי האירוע.

7.         המבקשות צירפו לבקשתן חוות דעת מומחה, המהנדס מר ערן דובדבני, שבחן את העדויות, ביקר בזירת האירוע, בחן את מערכות דגם הרכב המעורב, והגיע למסקנה כי שרשרת האירועים הנטענת אינה מסתברת.

לטענת המומחה, השיפועים בשטח אינם תואמים את החישובים שערך בוחן התאונות מטעם המשטרה. על פי ממצאיו של המומחה, ובהתאם לבדיקות שערך ברכב זהה, במצב בו בלם החניה היה מורד וידית החניה הייתה במצב חניה, הרכב לא יכול היה לזוז ממקומו. ניסיונותיו לדחוף את הרכב בכוח במורד נכשלו. במצב בו ידית ההילוכים הייתה במצב אחר, ניתן היה לדחוף את הרכב בקלות והוא אף התדרדר מעצמו ואולם בשלב מסוים, לאחר פחות מ- 20 ס"מ הוא נעצר, בטרם הגיע לשיפוע החד יותר במקום. עוד שלל המומחה את התכנות מסלול הרכב טרם הפגיעה בתובע ואת מנגנון הפגיעה בתובע.

המבקשות מתבססות על מסקנותיו של המומחה מטעמן וטוענות כי יש להתיר להן להביא ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי, על מנת למנוע עיוות דין.

8.         התובע מתנגד לבקשה וטוען כי המבקשת הודתה בעבירות שיוחסו לה מרצון חופשי שעה שהייתה מיוצגת על ידי עורך-דין. לטענתו, הודאת המבקשת כי הרכב התדרדר, וקביעת עובדה זו על ידי בית המשפט בהליך הפלילי, שומטות את הבסיס עליו נשענת חוות דעתו של המומחה מטעם המבקשות, לפיה נשללה האפשרות שהרכב התדרדר.

התובע טוען עוד כי נשמעו בבית משפט זה מספר עדים אשר העידו לגבי השתלשלות האירועים באופן שלא הותיר ספק כי הרכב התדרדר ומחץ את התובע. התובע מפנה עוד לממצאים בזירה המחזקים את טענתו בנוגע להשתלשלות האירועים שהביאה לקרות התאונה.

דיון

9.         דין הבקשה להידחות.